החלטה בתיק רע"א 9311/04

א.        זו בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד סגנית הנשיא ר' שטרנברג-אליעז, והשופטים ע' פוגלמן ור' לבהר-שרון) מיום 31.8.04, שניתן על דרך הפשרה על פי הסכמת הצדדים לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, בגדרי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ד"ר ד' אבניאלי) מיום 15.5.01 בתיק משנת 1990, והכל - בסכסוך שראשיתו ב-1983.

ב.        (1)    פסק דינו של בית משפט השלום דחה את תביעתם של המשיבה 1 ובעלה המנוח משנת 1990 נגד המבקשים והמשיבים 3-2 לסילוק יד משתי דירות בגבעתיים ולחיובם בדמי שכירות ראויים מיום 31.8.83, בטענה כי פלשו שלא כדין לדירות שחברה קבלנית עמה היו המשיבה 1 ובעלה קשורים בהסכם קומבינציה העבירה אליהם בלא זכות.

ב.        בערעור בבית המשפט המחוזי, שנדון כאמור על דרך הפשרה, נתהפכו היוצרות חלקית, ובפסק-הדין מיום 31.8.04 חויבו המבקשים לשלם סכום כסף השווה ל-105,000 דולר ארה"ב למשיבה 1, בחמישה תשלומים שראשיתם ב-1.12.04, שאם לא כן יפונו מן הדירה שבמחלוקת (דין דומה - בסכום נמוך במעט - נפסק לגבי המשיבים 3-2). בקשה לעיכוב ביצוע נדונה בהחלטה מיום כ"ד בטבת תשס"ה (5.1.05) ובהחלטות נוספות מן הימים 9, 16 ו-27 בינואר 2005, והביצוע עוכב עד להחלטה אחרת - קרי, ההחלטה הנוכחית - לאחר שהמבקשים הפקידו סך השקול ל-21,000 דולר ארה"ב בקופת בית המשפט המחוזי. יצוין כי לפני כן קבע בית המשפט המחוזי (בהחלטה מ-26.12.04) בבקשה לעיכוב ביצוע, כי כספים שעיכוב תשלומם מבוקש יופקדו בקופת בית המשפט עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור, וישוחררו לידי המשיבה 1 אם תידחה הבקשה.

ג.        בקשת רשות הערעור (המתוקנת, לאחר שהוחלף ייצוג המבקשים) מייסדת עצמה, בין השאר, על הטענה כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי חרג מהסכמת הצדדים והיה "בלתי סביר לחלוטין", בהיות הסכום שבו חויבו המבקשים וכן המשיבים 3-2 (שבקשת עיכוב ביצוע על ידיהם נדחתה בשל אי נקיטת סדרי הדין הראויים ומחוסר תשתית בהחלטה מיום 30.11.04) שקול לשוויין המשוער של הדירות שבמחלוקת (שתי דירות); ונטען כי הסכום שנקבע עולה על הסכום שקבלן, שאת קיום התחייבויותיו באו הדירות להבטיח, חויב בו בפסק דין בהעדר הגנה. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי העניק למשיבה 1 סעד שלא התבקש על ידיה, שכן היא תבעה סילוק יד ודמי שימוש ראויים, אך המבקשים חויבו - כך נטען - בשווי הדירות, ללא ראיות באשר לשוויין זה. כן נטען באשר להעדר זכויות למשיבה 1 בדירות נשוא המחלוקת; ולבסוף - כי בית המשפט המחוזי לא נימק את הכרעתו.

ד.        לבקשה צורפו נספחים שונים באשר לסכסוך הבסיסי שבין הצדדים. באשר להליך בפני בית המשפט המחוזי, צורף לבקשה רק פרוטוקול הדיון מיום 8.7.04, אך לא צורפו פרוטוקולים רלבנטיים קודמים, כפי שיוזכר להלן.

ה.        בתשובת המשיבה 1 נטען, כי הסכמת הצדדים לפסיקה לפי סעיף 79א(א) התקבלה כבר בשלב מוקדם של הדיון, לאחר הגשת עיקרי טיעון וטענות בעל פה. עוד נטען, כי הבקשה הנוכחית הוגשה בשיהוי, כי המבקשת 2 צורפה שלא כדין, שצורפו מסמכים שלא כדין, וכי הסכמת הצדדים בפרוטוקול בית המשפט המחוזי לפסיקה על דרך הפשרה מדברת בעדה באשר למהות הסכסוך. עוד נטען, כי הסכומים שנפסקו אינם משקפים אף מחצית דירה במקום בו היא מצויה בגבעתיים, ויש לזכות שהם כוללים אף דמי שימוש לעבר. לתשובת המשיבה צורפו פרוטוקולי בית המשפט המחוזי מן הימים 24.2.04 ו-28.6.04.

ו.        (1)    לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להעתר לבקשה. במקרה דנן היה על המבקשים לחלוף על פני שתי משוכות לא נמוכות. ראשית, המשוכה ה"כללית" של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, שככלל, ניתנת אך כאשר מתעוררת בעיה משפטית בעלת השלכה רחבה (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מפי ממלא מקום הנשיא - כתארו אז - שמגר), ולא כאשר הדברים מתוחמים למחלוקת שבין הצדדים ואינם חורגים אל מעבר לה. המשוכה השניה היא העובדה שפסק הדין בבית המשפט המחוזי ניתן על-פי סעיף 79א(א), והתערבות ערעורית בפסקי דין בכגון דא נעשית אך במקרים חריגים - אף חריגה קיצונית - ובמשורה שבמשורה. כבר ציינתי בהחלטה מיום 30.11.04 (בבקשה לעיכוב ביצוע של המשיבים 3-2) כך:

"מן המפורסמות הוא, כי עילות ההתערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות מטבע הדברים יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, והנטיה להתערב תהא אך ורק במקרים של חריגה קצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו" (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 345-344).

כן ראו רע"א 4044/94 בוקרה נ' סגל (טרם פורסם), והאסמכתאות המובאות שם. כדי שערכאת הערעור תתערב נחוץ איפוא שיתקיימו נסיבות קיצוניות. לא נמצא לי כי המקרה דנן הוא מאותם מקרים המצדיקים חריגה מן הכלל.

(2)      אכן, בסופו של יום חוששני כי שתי המשוכות לא נעברו, חרף מאמציהם הגדולים של באי-כוח המבקשים. באשר למחלוקת, לא יוכל להיות חולק כי אין המדובר בנושא משפטי בעל אופי כללי החורג מגדרי הסכסוך רב השנים שבין הצדדים, סכסוך שהגיעה שעתו, כתום למעלה משני עשורים, להסתיים.

(3)      אף שלא הובאו בפני, ככל הנראה, כל הפרוטוקולים של בית המשפט המחוזי בדונו בערעור נשוא הבקשה דהאידנא, די במה שהוצג, בחלקו על ידי המבקשים ובחלקו על ידי המשיבה 1, כדי להצביע על המלאכה הרבה שהשקיע בית המשפט המחוזי בתיק.

(4)      הפרוטוקולים שבפניי, ככל שעלה בידי לגלות, ראשיתם ב-24.2.04 (בפרוטוקול מתאריך זה מוזכרות גם ישיבה קודמת). הצדדים - המבקש 1 (שאז היה לבדו בהליך) ומשיבים 3-2 - המיוצגים בתיק על ידי עורכי דינם - קיבלו באותו דיון את הצעת בית המשפט להכרעה לפי סעיף 79א(א).

(5)      בישיבה מיום 28.6.04 הופיע עורך דין מטעם המבקשת 2, ואין מקום להיכנס לפרטי ההליך ההוא, אך בישיבה מיום 8.7.04 הודיעה תחילה המבקשת 2 (על ידי עורך דין חדש) שאינה מסכימה לפסיקה לפי סעיף 79א. ואולם, לאחר הפסקה ניתנה הסכמתה לכך, ועתה החלו הצדדים לטעון בקצרה באשר לערעור גופו, תוך שברור מדברי הכל כי יש נכונות לתשלום סכום כסף למשיבה 1, שייקבע על ידי בית המשפט, ולאחר מכן יירשמו הדירות על שם המבקשים והמשיבים 3-2.

           בהמשך נאמר מפי באי כוח הצדדים, ונביא את הדברים במלואם לשם הבהירות כלהלן:

"אחרי ששמענו את הערות בית המשפט, מקובל עלינו ההסדר הדיוני הבא:

אנו מסכימים להכרעה בערעור לפי סעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט במסגרת הבאה:

הצדדים מסכימים כי הזכויות בשתי הדירות שהיו שייכות לבעלה של המערערת, הן של המערערת בלבד מכח המחאת הזכות, מוצג 23 של המערערת ויפוי הכח הבלתי חוזר, מוצג 21. כל הכספים שיפסקו על ידי בית-המשפט, יועברו למערערת במלואם ובאופן אישי ללא זכות קיזוז וזאת לסילוק מלא וסופי של כל טענותיה נגד המשיבים. נושא יפויי הכח הדרושים לצורך הרישום במרשם המקרקעין של זכויות כל הצדדים, לרבות זכויות המשיבים, יוסדר במתן הוראות ישירות לכונס הנכסים שמונה לתפקיד זה, עו"ד קצנגולד. המערערת נתנה הסכמתה לשיתוף פעולה לצורך זה ולא תוכל לחזור בה מכך.

בכפוף לביצוע התשלום שיפסק לפקודת המערערת במלואו ובמועדו, תוסר תביעת המערערת לפינוי וסילוק יד כנגד המשיבים וזכרונות הדברים של הקבלן עם המשיבים מוצגים 18 ו-19 לתיק המוצגים של המערערת יוכרו כחוזה מכר כדין של הדירות נשוא הערעור.

עו"ד קצנגולד מתבקש לתת הסכמתו לרישום זכויות הצדדים, במסגרת מינויו ככונס נכסים לצורך רישום הבית המשותף.